הילד לא רוצה לחלוק – צעצועים/ממתקים וכו' – מה עושים?
בין אם מדובר במפגש עם חבר, או בגן הילדים המפגש של פעוטות וצעצועים מוביל בדרך כלל למריבות. כשהילד לא רוצה לתת היה סמוך ובטוח שזה ממש לא משקף הורות גרועה או שזה סימן שהילד שלנו אנוכי. ריכוז עצמי בגילים הקטנים הוא שלב התפתחותי תקין. שיתוף כרוך בחשיבה על הרגשות, הרצונות והצרכים של מישהו אחר, והם עדיין לא פיתחו את היכולת לעשות זאת.
לכן, אין טעם להכריח ילדים לשתף חפצים – כיוון שבגילאים הקטנים הם פשוט עדיין לא מוכנים מבחינה התפתחותית לחלוק, אז אל תכריחו אותם ואל תנזפו בהם כשהם לא חולקים. מה שצריך לעשות זה קודם כל לנשום ולגייס את כל הסבלנות ההורית שלנו – ולדעת שבעתיד, לאט לאט זה ישתפר והילדים יחלקו יותר. וכמובן לזכור, שהתפקיד המרכזי שלנו כהורים שלהם הוא לאהוב אותם לא משנה מה ואפילו אם… לאהוב אותם אפילו אם הם לא משתפים. וכיוון שאני הורה אוהב, התפקיד שלי הוא להדריך את הילדים שלי וללמד אותם לאט לאט, שלב אחרי שלב, איך משתפים.
ועוד טיפ קטן לפני שאספר איך מלמדים ילדים קטנים לשתף, והוא לשים בצד צעצועים מועדפים ואהובים. אם חבר/ה מגיע אלינו הביתה, שימו בצד צעצועים אהובים במיוחד. כך הילד שלכם לא יצטרך לחלוק את הצעצוע האהוב שלו, ויהיה לו קל יותר.
לקחת תורות.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מריבות על חפצים בילדים קטנים הוא ללמד אותם לקחת תורות. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו חלק מהחברה. לכן כשלילד קשה לשתף לא נדבר על "הצעצוע", נדבר על נושא התור. תינוקות שעדיין לא מדברים ולא משתפים, פשוט נסו להסיח את דעתם ולהפנות אותם לצעצוע אחר.
ילדים מגיל שנתיים ומעלה ו/או ילדים שניכר שהם מבינים מה שאנחנו אומרים, ויודעים קצת לדבר נתחיל ללמד אותם על תורות.
ילד שלא רוצה לשתף: אם הילד משתמש בצעצוע וילד אחר רוצה לקחת לו אותו, אפשר ללמד את הילד להגיד "אני משתמש בזה עכשיו – יהיה תורך כשאסיים". המילה "כשאסיים" במשפט היא המפתח – הוא מזכיר לכולם שהתור יסתיים, ושבסופו של דבר כולם יקבלו את אותה הזדמנות לשחק בצעצוע. אפשר לעודד ילד ממש להחזיק את הפריט שהוא משחק בו כרגע ולהגיד משפטים כמו: "אני משתמש בזה עכשיו – יהיה תורך כשאסיים". "זה לא נעים לי, בבקשה תפסיק" "לא סיימתי. אתה יכול לקבל את זה כשאסיים."
ילד שקשה לו לחכות לתור שלו: נפגין אמפטיה, נהיה רגישים אליו. נגיד משפטים כמו "כן אני יודעת שאני ממש רוצה את הצעצוע, קשה לחכות, בוא נראה אם אפשר לשחק במשהו אחר בזמן שאתה מחכה" , "אוו.. כל כך קשה לחכות!",
אם הילד צורח, וקשה לו, אז אנחנו נהיה שם בשבילו, נעזור לו לעבור דרך הרגשות הקשים, ונהיה זמינים רגשית אליו, בסוף הבכי יעבור והילד יסתגל. אולי הוא אפילו לא ירצה לשחק עם הצעצוע שרצה מלכתחילה, ברגע שיסיים לבכות.
עוד משהו שאפשר ללמד ילדים שקשה להם במיוחד לחכות לתורם, פשוט לשאול "כשתסיים האם אני יכול לקבל תור – לשחק עם הצעצוע"?
ילד חוטף צעצוע ממישהו אחר: אם הילד חוטף צעצועים מילדים אחרים באופן עקבי, חשוב שנתערב. באופן רגוע נשים יד על הצעצוע ונאמר משהו כ מו: "הממ… הצעצוע של הילד השני נראה ממש כייף, אתה רוצה גם לגעת בצעצוע הזה גם, נכון?" "ועכשיו יוסי משתמש בצעצוע, יהיה תורך כשהוא יסיים". נוסח אחר יכול להיות: "אתה יכול לכעוס, אבל אני לא יכול לתת לך לקחת את הצעצוע.", או "צריך לחכות. אני לא יכול לתת לך להוציא את זה מהידיים שלו – זה תורו של יוסי עכשיו, כשהוא יסיים, יהיה תורך". "אני רואה שליוסי יש עדיין את המשאית, הוא משתמש בה, כשהוא יסיים יהיה תורך".
אם הילד שרוצה לקחת את הצעצוע, ממשיך לדרוש את הצעצוע, והילד שעכשיו משחק עם הצעצוע לא מוכן לתת לו אותו, אפשר להתערב ולהיות לצד הילד שכרגע משחק עם הצעצוע. ההתערבות חשובה במיוחד כשהילדים לא ממש יודעים לבטא את עצמם באופן מילולי. מה שנעשה זה ברוגע, טון רגוע, פנים רגועות, גוף רגוע ההורה אומר משהו כמו: " "אני לא איתן לך לקחת את הדובי מיוסי, הוא משתמש בזה עכשיו, תוכל להשתמש בו כשהוא יסיים". בד"כ זה מספיק. אם הילד שרצה את הצעצוע ולא קיבל, מתחיל לבכות ולהיות עצוב, אז נהיה שם בשבילם. נהיה אמפטים, נעזור לו לעבור דרך הרגשות הקשים בזמן שהוא בוכה וצורח, עד שהוא יסיים.
ילד לקח צעצוע מילד אחר וההורה לא הספיק להתערב בזמן אמת: כל מה שנעשה זה להגיד לילד שחטף את הצעצוע להחזיר אותו. וגם ניתן לו 2 בחירות איך להחזיר את הצעצוע. בחירה אחת שבשליטתי ובחירה אחת בשליטתו. למשל נגיד משהו כמו "יוסי השתמש בצעצוע, ועדיין לא סיים. אני אעזור לך להחזיר את הצעצוע ליוסי. האם אתה רוצה להחזיר את הצעצוע? או שאני אחזיר את הצעצוע?" חשוב לתת לילד הזדמנות להיות בשליטה.
ואם הוא עדיין לא מוכן, ועושה רושם שקשה לו להחזיר את הצעצוע זה סימן שהוא בחר שאני ההורה יחזיר את הצעצוע. ואז אני אגיד משהו כמו " נראה שקשה לך להחזיר את הצעצוע. אני הולכת לפתוח את היד שלך, ולקחת את הצעצוע ואתן את זה לילד השני." אם מאוד קשה להם עם זה, והם צורחים ובוכים – נהיה אמפתיים – נבין אותם, נגיד משהו כמו " כן, אתה באמת רצית את הצעצוע אני מבינה, לא כייף לך שאנחנו צריכים להחזיר את זה לילד השני עכשיו." שימו לב!! אנחנו לא חוטפים את הצעצוע מהילד . במיוחד במצבים כאלה! ילדים לומדים מתוך הדוגמא שלנו ולא מתוך המילים שלנו. אם אני בעצמי חוטף את הצעצוע ומחזיר לילד ששיחק בו מהתחלה, אז הילד פשוט לומד שמה שצריך לעשות זה לחטוף. ואז הוא שוב יחטוף מילדים אחרים.
ללמד ילדים לשתף זה תהליך ארוך, אך השימוש בטכניקות שדיברנו עליהן כאן מהוות בסיס ליכולת של הילד לשתף ולחלוק עם הילדים האחרים כשהוא יגיע לגן ומעבר לכך. ככל שילדים מתרגלים להבין מצד אחד את הזכויות שלהם, ומצד שני את הזכויות של אחרים. ככל שהם מפתחים יכולת להמתין בסבלנות כך הם מפתחים יותר כישורים חברתיים וחוסן פנימי בגילאים המאוחרים יותר.